אגדה של אנשי-מעשה:
שלושה שוטים היו בעולם: אחד שהלוה ממון לאחרים על סמך זה, שהם הבטיחו לפרוע; אחד שלוה ממון מאחרים וקיים הבטחתו ופרע; ואחד שהלך בשליחותו של מלוה לגבות חוב מלוֹוה: לחינם טרח והלך.
עשה הקדוש ברוך-הוא נס ושניים הראשונים נשתפוּ: הלה אינו מלוה, והלה אינו פורע; השלישי לא היה בכלל נס ועדיין בשטותו הוא עומד; מכתת רגליו, קורע נעליו והולך לגבות, וכשם שריקם הוא בא, כך ריקם הוא שב.
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„אנשי-מעשה" — אנשי עסקים ומסחר; „נשתפו" — נרפאו (מן הארמית); „מכתת רגליו" — מהלך ומתייגע בדרכים. שלושת ה„שוטים" הם שלושת הצדדים של כל הלוואה: המלווה המאמין שיפרעו לו, הלווה שבאמת פורע, והשליח הגובה. ה„נס" שריפא את השניים הראשונים הוא התפכחות צינית — זה חדל להלוות וזה חדל לפרוע; רק הגובה נותר בשטותו, כי לתפקידו אין תקנה: הוא ירדוף לעולם אחר חוב שלא ייגבה. לשון המדרש והנס משמים עוטפות כאן חוכמת-רחוב מרירה, שלפיה ההגינות היא מחלה שמבריאים ממנה.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
