אין דור שאין בו ליצנין

החסיד רואה בחדר המיטות את שתי המיטות — של הרבי ושל הרבנית — ואינו מסוגל להודות שהרבי בשר ודם. לכן הוא מפצל: על מיטתו שלו „השתעשעו מלאכים", ואילו מיטתה שלה, הרמוסה והסתורה, נראית כאילו „הילכו בה סוסים מיוזעים, רחמנא ליצלן" (ארמית: „השם יצילנו"). את כל עקבות הגופניות — סימני חיי האישות של הזוג — הוא מייחס לצד שלה בלבד, כדי שקדושת הרבי תישאר ללא רבב.