מעשה בחסיד שנזדמן בשבת לבית-מדרש של מתנגדים וביקש מאת הגבאי, שיתן לו לירד לפני התיבה, משום שחייב-“יאהרצייט” הוא. הסכים הגבאי על תנאי, שלא ישנה כלום מנוסח-אשכנז. קבל עליו החסיד וירד לפני התיבה והתפלל שחרית ומוסף. לאחר שסיים ועלה מלפני התיבה, ניגש אליו הגבאי ושיבחו, שלא נכשל בנוסח. נענה החסיד ואמר:
אף-על-פי-כן, רימיתי אתכם. “תיקנת” אמרתי בקו"ף *.
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„לרדת לפני התיבה" — לשמש חזן; „יארצייט" — ביידיש: יום השנה לפטירת הורה, שבו נהוג שהאבל מוביל את התפילה. החסידים מתפללים בנוסח ספרד, המתנגדים בנוסח אשכנז, והגבאי התנה שהאורח לא ישנה דבר. ה„רמאות" הגדולה שהחסיד מתוודה עליה בגאווה: במוסף של שבת גורס נוסח אשכנז „תיכנת שבת" בכ"ף, ונוסח ספרד — „תיקנת" בקו"ף (הערה *). כל המרד הסתכם באות אחת שהגייתה זהה ואיש אינו יכול לשמוע אותה — ניצחון כיתתי כה סודי, שבעליו נאלץ להכריז עליו בעצמו.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
