אין דור שאין בו ליצנין

„להכעיס" — החוטאים מתוך התרסה, לא מתוך תאווה; „קא חייך" — ארמית: צוחק. „נצחוני בני" לקוח מאגדת „תנורו של עכנאי" (בבא מציעא נט ע"ב): רבי אליעזר, שנותר יחיד בדעתו במחלוקת, גייס אותות משמים ואף בת-קול שהכריזה שהלכה כמותו — וחכמים השיבו „לא בשמים היא": התורה נמסרה לבני-אדם, ואין משגיחים בבת-קול. באותה שעה, מספרת הגמרא, צחק הקדוש-ברוך-הוא ואמר: „נצחוני בני, נצחוני בני". האפיקורסים חוטפים לעצמם את רגע החיבה הגדול הזה שבין האל לבניו: גם סעודתם הפומבית ביום-כיפור היא כביכול „ניצחון הבנים" שהאב מחייך לו. חוצפה למדנית: לועגים למסורת בציטוט מדויק מתוכה.