אין דור שאין בו ליצנין

„שירבב לה את לשונו" — הוציא לה לשון, כילד. במקום להודות שאיחר, היהודי הופך את היוצרות: הרכבת היא ש„ברחה" ממנו, והוא ממילא כלל לא התכוון לנסוע — ענבי בוסר של מי שרב עם קרון ומנצח.