אין דור שאין בו ליצנין

„בית־הנתיבות" — תחנת הרכבת. „חכ־מה!!" היא קריאת הלעג היידית „אַ חכמה!" — „איזה הישג גדול!". במקום להאשים את עצמו באיחור, היהודי מטיח ברכבת בוז סרקסטי, כאילו לצאת בזמן זו „חכמה" שאין להתפעל ממנה — הצלת כבוד שלמה במילה אחת.