לפני אשנב הקופה בבית־הנתיבות עמד שיתּק* מרפקיו דבוקים בגופו וכפות־הידיים מזדקרות לחוץ.
בבקשה ממך, – אמר לסמוּך אליו בשורה, – קח נא את הכסף שבכיסי וקנה לי כרטיס לווארשה.
עשה הלה את בקשתו, קנה לו כרטיס וגם עזר לו לעלות לקרון.
לאחר שישבו שניהם אמר העוֹזר לעזוּר:
לפרופיסור אתה נוסע?
תמה בעל־הידיים:
פרופיסור למה לי? בריא ושלם אני, ברוך השם.
בריא ושלם? – תמה הלה ורמז כלפי הידיים.
אט, – החזיר בעל־הידיים. – זוגתי תחיה בקשה, שאביא לה נעליים חדשות מווארשה, וזו היא מידת רגלה. °
בדיחה תורכית מספרת כך: פעם אחת ביקשה אשתו של בן־אדם, שיקנה לה בשוק אמה אחת ביטנה לבגדה. אמר לה בן־אדם: "כיצד אדע, מידת־אמה כמה היא"? —אמרה לו האשה: "פשוט זרועך"! —נשמע לה ופשט. מיד הלך בן־אדם לעשות רצון אשתו, וזרועו פשוטה. ומשום שהיה שקוע במחשבתו, שלא לאבד מידת האמה, לא נזהר בלכתו ונכשל ונפל לתוך באר. מיהרו אנשים מן השוק אל הבאר וקראו לו: "שלח ידך ונעלה אותך"! —החזיר להם: "איני יכול, תאבד לי מידת־האמה, שקיבלתי מאת אשתי. תיפסו לי בזקני והעלוני". (Tewfik, "Nassr-ed-din und Buadem" עמ' 76, סי' 88).
ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 743, עמ' 236) · נסרק מן הספר המודפס
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„שיתק" — משותק (הערה *). התנוחה — מרפקים צמודים לגוף וכפות ידיים מזדקרות — נראית כשיתוק, והבריות ממהרים לרחם ולסייע, עד לשאלה אם הוא נוסע אל „הפרופיסור", רופא מומחה. אבל האיש בריא לגמרי: הוא פשוט שומר בין שתי ידיו את מידת רגלה של אשתו, לקניית נעליים בווארשה, ואינו מעז להזיזן פן תאבד המידה. דרויאנוב מציין מקבילה תורכית מסיפורי נאסר א־דין: אדם שנטל כך את מידת אשתו נפל לבור, וכשקראו לו „שלח ידך!" השיב — איני יכול, תאבד לי המידה.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
