אין דור שאין בו ליצנין

צדקה עשה הקדוש ברוך־הוא עם חסיד אחד וזימן לו אורח הגון לסעודת־פורים – נכדם של קדושים. וכשהעמידה בעלת־הבית את הלביבות על השולחן נטל “הנכד” לביבה אחת ואמר:

אחת אני נוטל – כנגד המקום ברוך־הוא, שיחיד הוא בעולמו.

חזר ונטל שתיים ואמר:

שתיים אני נוטל – כנגד משה ואהרן.

חזר ונטל שלוש ואמר:

שלוש אני נוטל – כנגד שלושה אבות.

חזר ונטל ארבע ואמר:

ארבע אני נוטל – כנגד ארבע אמהות.

חזר ונטל שתים־עשרה ואמר:

שתים־עשרה אני נוטל – כנגד שנים־עשר שבטים…

ראה בעל־הבית, שעדיין לא נתקררה דעתו של “הנכד” ועוד ידו נטויה, הזדרז ואמר לאשתו:

לאה, מהרי וטלי את הקערה. חוששני, שמא יטול רבי כנגד שישים ריבוא ישראל…