בדיחה 855
חסידים הלכו בדרך וכלו להם מזונותיהם. פגעו בפונדק ונכנסו. אמרה להם הפונדקית:
אין עמי בבית אלא לחם ויי"ש.
הסכימו וישבו לאכול, עד שטבלו את הלחם ביי"ש קם אחד מן החבורה ושאל:
קיימא לן: חייב אדם לשתות כוס יי"ש קודם סעודה; סעודה זו, שכולה יי"ש, מה דינה.
קם שני ואמר:
טלית שכולה תכלת, מה שתהא חייבת בציצית? הווה אומר: חייבת.
היה שם בעל־עגלה אחד, נענה ואמר:
ואני מכאן פושט לה. הרי שהיתה עגלתי טעונה כולה עיטרן, חייב אני לקנות לוג עיטרן לזפף את האופנים, או לאו? הווה אומר: חייב.
(עיין לעיל פרק ג', סימן 147).