אין דור שאין בו ליצנין

„מצוי אצל יין" — שתיין קבוע; „שלא כדרכו — מלמטה למעלה" — הרופא מורה להחדיר את היין בחוקן; „צהבו פניו" — אורו משמחה. „יבוא הנס מכל מקום" הוא ביטוי של ביטחון — תבוא הישועה מאיזה כיוון שתבוא — וכאן ה„מכל מקום" מתפרש פתאום כפשוטו הגופני: לאוהב היין לא אכפת מאיזה קצה, ובלבד שיבוא.