אין דור שאין בו ליצנין

נפתלי־הרץ אימבר, מחבר „התקווה", היה שתיין נודע שחי כל ימיו על כוסות שמזגו לו אחרים. „אשר יצר את האדם בחכמה" — פתיחת הברכה הנאמרת לאחר עשיית הצרכים, המהללת את חכמת בריאת הגוף; „יי"ש" — יין־שרף, אלכוהול מזוקק, המופק מדגן, מירקות ומתפוחי־אדמה. מכאן ה„קושיה" של אימבר: אפילו תפוח־אדמה נושא בקרבו קצת יי"ש משלו, ואילו האדם נברא בלי טיפה אחת ונדון לקנות הכול מאחרים — היכן אפוא החכמה שביצירתו?