אין דור שאין בו ליצנין

בעולם הישיבות היה חתן למדן מצרך יוקרה: עשירים „קנו" לבנותיהם עילוי תמורת נדוניה שמנה (הסכום שנותן אבי הכלה) והחזיקו אותו על שולחנם לתפארת הבית. המוכסן — חוכר עשיר — מפשיט את המנהג עד עצמותיו: הוא רוצה את סמל המעמד, „חתן הגון בביתי", והעובדה שאין לו בת כלל נראית לו פרט זניח — הרי בעל-יכולת הוא, ומה שנקנה בכסף אינו זקוק לסיבה.