אין דור שאין בו ליצנין

באשת פוטיפר המנסה לפתות את יוסף נאמר: „ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי" (בראשית לט, יב). הקורא הליצן משבש בכוונה מילה אחת — „עמהּ" במקום „עמי" — ומלכודתו מושלמת: הדקדקנית, שאינה מסוגלת להניח לטעות, חייבת לתקן, וכך היא צועקת בקול רם מעזרת-הנשים (יציע הנשים בבית-הכנסת), באוזני כל הקהל: „עמי! עמי!" — משמיעה במו פיה, כביכול בשמה שלה, את הזמנת הפיתוי של אשת פוטיפר.