שמחת-תורה יצא יהודי מבית-הכנסת מבוסם כהלכה. טליתו נגררת לו על-גבי הקרקע, כובעו מושפל לו עד לעורפו, רגליו מפושקות, והוא – מגרגר מתוך בקבוק שיירי-משקה.
פתאום אי מזה באה פרה יהודית, רגילה ביהודים של כל ימות-השנה, וכשראתה ברייה משונה זו לפניה הרכינה ראשה מחמת פחד, תפסה את האיש בקרניה ופרצה לברוח… נתחלחל הלה ונתפכח מיינו, פרש ידיו וצעק:
יהודים, הצילו! אני נוסע ביום-טוב!…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„מבוסם כהלכה" — שתוי כיאה לשמחת-תורה, שהשתייה בו כמעט מצווה. ההלכה אוסרת לרכוב על בהמה בשבת וביום-טוב — וכשהפרה המבוהלת מרימה את השיכור על קרניה ונושאת אותו, הוא מתפכח באחת, ומכל הסכנה מבעיתה אותו דווקא העבירה: „אני נוסע ביום-טוב!" חוש ההלכה, מסתבר, מפוכח גם כשחוש ההישרדות שיכור.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
