אין דור שאין בו ליצנין

לא היתה תקנה לברוך, אלא שהרבי בכבודו ובעצמו ידירו מן היין. וכך הווה: הרבי גזר וברוך קיבל את הגזירה. לא היו ימים מועטים והתחיל מתנוונה: ניטל הימנו התיאבון לאכילה, נדדה שנתו וכל גופו חלש. בא הרופא, בדקו כהלכה ואמר:

אין עצה, אלא שתשוב לשתות.

סירב ברוך:

אני מצווה ועומד מפי הרבי, אמות ולא אעבור.

עמד הרופא על דעתו ופסק:

פיקוח־נפש דוחה הכל, אפילו גזירתו של הרבי. אם אי אתה שותה מרצון, תהא שותה מאונס. שנים מבניך יחזיקו לך בידיך ורגליך ואחד ישקה אותך.

נענה ברוך ואמר:

אדוני דוקטור, הואיל וכפייה אתה גוזר עלי – שמא יחזיקני אחד וישקוני שניים?…