בדיחה 988

מלמד בא לעשיר לשדך לו חתן בשביל בתו. ישב ושיבח את החתן ואת המחותן, ומרוב דברים הרגיש צורך לירוק. פנה לימין ורקק על הרצפה. צלצל בעל-הבית ונכנס משרת. רמז לו בעל-הבית ומיד הביא המשרת רקקית נאה והעמידה לימינו של המלמד. חזר המלמד לתהילות ולתשבחות, ושוב הרגיש צורך לירוק, וכשנתקלה עינו ברקקית הנאה שמימינו, פנה לשמאל – ורקק על הרצפה. צילצל בעל-הבית ונכנס המשרת. רמז לו בעל-הבית, ומיד הסיע המשרת את הרקקית מימינו של המלמד לשמאלו. נבוך המלמד ואמר לו:

בבקשה ממך, הנח לו לכלי נאה זה… חוששני, שמא לא אזהר – ואירק לתוכו.

הבנת את הבדיחה?

ציונים — דרויאנוב

הרבה יותר מתקבל על הדעת נוסח אשכנזי של בדיחה זו: איכר יושב בחדר ההמתנה של עורך־דין, יונק את מקטרתו ורוקק על הרצפה. רואה בנו־נערו של עורך־הדין את המעשה המגונה של האיכר ומעמיד לו רקיקית לשמאלו. האיכר יונק את מקטרתו כבתחילה, פונה ימינה — ורוקק על הרצפה. הנער מסיע את הרקיקית משמאלו של האיכר ומעמידה לימינו. האיכר פונה שמאלה — ורוקק על הרצפה. וחזר חלילה־ימינה־שמאלה, שמאלה־ימינה. לסוף כושלת סבלנותו של האיכר, והוא מזהיר את הנער: "שמע נא, בחור, או שאתה תחדל, או שאני איִרק מיד לתוך זו". (‏Merkens, "Was Sich des Volk erzählt"‏, כרך ג', עמ' 234 סי' 232).

ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 988, עמ' 315) · נסרק מן הספר המודפס

הסבר הבדיחה

דרג את הבדיחה

עדיין אין דירוגים — היה הראשון!