ההוא שאמר לחברו:
כל ימי מתקשה אני בדבר אחד: שוורים נשחטים ונאכלים, סוסים אינם נשחטים ואינם נאכלים. הרי שורת-ההיגיון נותנת, שהסוסים צריכים להיות מרובים מן השוורים, ואילו למעשה שוורים מרובים מן הסוסים.
קיפחו חברו:
שוטה שבעולם, מה תימה יש בדבר? סוסים נגנבים, שוורים אינם נגנבים.
חזר ושאל הראשון:
אם-כן מפני מה מעטים הסוסים מן השוורים אפילו במקום שלשם הם נגנבים?
החזיר לו הראשון:
בהמה! גם משם חוזרים וגונבים אותם…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„קיפחו" — סתר את דבריו וגבר עליו. חידה בנוסח היקש למדני: אם שוורים נשחטים וסוסים לא, היו הסוסים צריכים להיות המרובים — וה„הסבר", גניבת סוסים, נדחק מיד לרגרסיה אינסופית: הסוסים מעטים גם במקום שאליו נגנבו, כי גם משם חוזרים וגונבים אותם. צורת ויכוח מנומקת למהדרין — קושיה, תירוץ, קושיה, תירוץ — שאינה מסבירה כלום, מתובלת ב„שוטה" ו„בהמה" הדדיים.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
