בתולה נישאה, וחמישה חודשים אחרי החתונה ילדה. ליגלגו השכנות ואמרו לאמהּ:
דומה, שבתך זריזה קצת יותר מדי.
החזירה האם:
בתי תחיה ילדה היא עדיין ואינה בקיאה בדבר, שאשה יולדת לתשעה…
[נוסח אחר: החזירה האם:
בתי תחיה ילדה היא ואינה בקיאה עדיין במנהגי-לידה. מובטחה אני, שמכאן ואילך לא יארע לה כך…]
נוסח שני: בדיחה עממית אשכנזית מספרת: בחור תמים הלך אחרי עצת הכוהן שבעיירתו ונשא לאשה את הנערה היפה, שהיתה סוכנת לכוהן. לא היו שלושה חדשים ובביתו של הבעל הצעיר נשמעה זעקת בכייתו של ילד, שיצא זה עתה לאויר־העולם. תמה התמים, שכך אירע לה לאשתו, והלך אל הכוהן וסח לפניו חששותיו. תלה הכוהן עיניו לשמים ואמר לו: „הירגע, בני, ואל תדאג. זה סימן טוב ומזל טוב של ברכת־שמים, אבל רק אחת תשרה הברכה הזאת ולא תישנה” (מרקנס, כרך א׳, עמ׳ 144, סי׳ 165).
ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 1012, עמ' 322) · נסרק מן הספר המודפס
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
לידה חמישה חודשים אחרי החתונה מוכיחה שההיריון קדם לה, והאם מגוננת על בתה בתירוץ ההופך את הביולוגיה לעניין של ידע וניסיון: הצעירה פשוט „אינה בקיאה" עדיין בכך שיולדות לתשעה חודשים, ובנוסח האחר אף מובטח שמעכשיו, משתלמד את „מנהגי-הלידה", לא יארע לה כך שוב.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
