בדיחה 1052

מעשה ונעלם רבהּ הגדול של חלם. מיד יצאו כל בני-העיר לבקשוֹ בבורות, שיחין ומערות. ביקשו ומצאו: אדם בלי ראש. ולא ידעו החלמאים, אם היה לרבם ראש, או שלא היה לו ראש. הלכו

ושאלו את השמש, שהיה משמש את הרב כל יום בבית-המדרש.

אמר להם השמש:

איני יודע. הוא, עליו השלום, היה תמיד עטוף טלית ומימי לא זכיתי לראותו אלא למטה מטליתו.

הלכו ושאלו את הבּלן, שהיה משמש את הרב כל ערב-שבת וערב יום-טוב במרחץ. אמר להם הבלן:

איני יודע. הוא, עליו השלום, היה תמיד עולה לאיצטבה העליונה, המכוסה הבל, ומימי לא זכיתי לראותו אלא למטה מארכובותיו.

הלכו ושאלו את הרבנית. אמרה להם הרבנית:

איני יודעת. הוא, עליו השלום, היה תמיד כאילו כפאו שד, ומימי לא זכיתי לראותו אלא למטה מאבנטו…

ולא הוברר לחלמאים עד היום הזה, אם היה לרבם ראש, או שלא היה לו ראש…

[נוסח אחר:

הלכו ושאלו את השמש. אמר להם השמש:

בּרי לי, שהיה לו זקן, שכּן כל שערה ושערה, שנשרה לו מזקנו, היה טוֹמנהּ בגמרא. אבל אם היה לו ראש – איני יודע.

הלכו ושאלו את הבלן. אמר להם הבלן:

בּרי לי, שהי לו פיאות, שכּן כל ערב-שבת וכל ערב יום-טוב היה חופפן בחמין. אבל אם היה לו ראש – איני יודע.

הלכו ושאלו את הרבנית. אמרה להם הרבנית:

בּרי לי, שהיה לו חוטם, שכּן כל ערב-שבת וכל ערב יום-טוב הייתי מכינה לו טבּק להריח. אבל אם היה לו ראש – איני יודעת.

ולא הוברר להם לחלמאים עד היום הזה, אם היה לו לרבם הגדול ראש, או שלא היה לו ראש…]

הבנת את הבדיחה?
בבדיחה זו: 📅 יום טוב 📅 שבת 🍞 חמין

ציונים — דרויאנוב

מוטיב זה של אדם נטול־ראש כבר עשה האנס זכס פתיחה ל"שוואנק" "Die Fünsinger Bauern" וסיפר כך: האיכרים של כפר פינזינג נתאספו והלכו יחדיו אל היער לקטוף כליסי־אלונים לחזיריהם. אחד מהם טיפס ועלה לראש אלון ומעדו רגליו ונהרג: ראשו נקרע מעל גופו ונאחז בסבך הצמרת, וגופו נפל למטה. עמדו האיכרים ותמהו: "ראשו היכן? או שמא כבר לא היה לו ראש כשיצא עמנו ליער? נלך ונשאל את אשתו". הלכו אליה ושאלו את פיה. החזירה היא ואמרה להם: "כשרחצתי אותו בשבת עדיין היה לו ראשו על כתפיו. אם גם למחר היה לו ראשו על כתפיו אינני יודעת" (האנס זכס, "Schwänke und Fastnachtspiele", הוצ' הרמן שאפשטין, קלן, עמ' 9—10). בעל "השילדבירגערבוך" השתמש גם ב"שוואנק" זה של זכס, ושוב הוסיף דברים, כמנהגו: עמדו האיכרים ותהו: "ראשו היכן"? —נענה ראש־הכפר ואמר: "ודאי כבר לא היה לו ראש כשיצא עמנו ליער. תדע שכך: שתים־שלוש פעמים קראתי לו, ולא החזיר לי תשובה. מכאן, שלא היו לו אזניים, ואם אזניים לא היו לו, גם ראש לא היה לו, שמקומם של האזניים בראש". הלכו ושאלו את אשתו. החזירה היא להם תשובה כנוסחו של זכס, אבל בעל "השילדביר־ גערבוך" שם בפיה גם הוספה: "שם, בכותל ההוא, תלוי כובעו הישן. אם אין הראש בכובע, ודאי לקחו אתו כשהלך ליער, ואולי הניחו במקום אחר". הציצו האיכרים אל תחת הכובע, ולא מצאו בתוכו כלום, ועד היום לא הוברר אם אותו הרוג לקח ראשו אתו כשהלך ליער, או לאו ("שילדבירגערבוך" פרק לו, עמ' 158—160). ומוצא אני גם נוסח מיוחד, יהודי: בקן של מעשני אופיון בעיר כלכותה מצאה המשטרה גופת~אדם נטולת~ראש. חקירה המשטרה והוברר לה, שבלילה שלפני אותו יום ערכו המעשנים "קאליפודזה" (סדר~ עבודה לכבוד האלה קאלי, שלפי המקובל היא מתוארת כשרגליה עומדות על חזו של האל שיבה). אשה אחת מילאה תפקידה של קאלי ועמדה על חזו של האיש, שמילא תפקידו של שיבה. איש שני הוכרה על~ידי עורכי "הקאליפודזה" למלא תפקידו של תיש, למימי הגאנגס גם האיש והאשה וגם ראשו של הקרבן. (בכוח טקס זה, הנקרא "ביסרדוזן", מסתלקים קאלי ושיבה מעל האיש והאשה, המשמשים דמויות להם). למחרת נתפסה כל החבורה והובאה למשטרה. שם שאלו את האשה: "היכן ראשו של האיש, שהעלוהו לקרבן לקאלי? — היהרהרה האשה והחזירה: "יודעת אני, שאדם זה בא לעתים קרובות לעשן אופיון, אבל איני זוכרת, אם היה לו ראש~ (שיאמה שנקר, "Сонъ Раджи", עמ' 100). ועיין עוד קארל גדקה, "Schwänke", סי' 228, עמ' 276—277; פאול שין, "Матеріалы для изученія сѣверо-западнаго края", כרך שני (ספר שלישי), פט"ב 1893, סי' 144—145, עמ' 310—312.

ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 1052, עמ' 16) · תמלול מפעל בן-יהודה

הסבר הבדיחה

דרג את הבדיחה

עדיין אין דירוגים — היה הראשון!