כשהגיעו בהגדה של פסח ל"ארבעה בנים: אחד חכם ואחד רשע", היקשה מי-שהוא מן המסוּבים:
מה עניין רשע לחכם? ודאי נוּסח משוּבש הוא זה וצריך להיות:
“אחד חכם ואחד שוטה”.
היה שם זקן אחד והחזיר לו:
טועה אתה. נוסח זה עיקר. אמר החכם לקדוש ברוך-הוא: “ריבונו של עולם, מוטב שתעמידני כנגד רשע ואל תעמידני כנגד שוטה”.
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„מה עניין רשע לחכם" מנוסח כקושיית-נוסח למדנית קלאסית, וגם ההיגיון בצדה: ניגודו של חכם הוא שוטה, ומדוע הצמידה ההגדה את הרשע דווקא לחכם? הזקן מתרץ שהצמד מכוון — זו בקשתו של החכם עצמו: עם רשע אפשר להתווכח ולהישמר מפניו, ואילו מול שוטה אין שום כלים. וכך זוכה חוכמת-העם „קשה שוטה מרשע" לאסמכתא מן ההגדה של פסח.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
