אין דור שאין בו ליצנין

מוכסן מסר שני ספרים לכריכה: הגדה וסליחה. בילבל הכורך ושירבב דפים מן הסליחה לתוך ההגדה. וכשישב המוכסן ב"סדר" של פסח, סיים בדף ההגדה: “אלו עשר המכות, שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים בּמצרים, ואלו הן”, ופתח בדף שני – של הסליחה: “אשמנו, בגדנו, גזלנו” וגומר, וגומר. אמר לו בנו:

אבא, אשתקד לא היו “המכות” מרובות כל-כך.

גער בו האב:

עם-הארץ! שכחת שהשנה מעוברת?

[נוסח אחר:

…היה שם אורח אחד, צחק והסביר למוכסן את אשר עשה לו הכורך. נצטער צער גדול, הלך ביום ראשון של חול-המועד אל הכורך ורב עמו:

כיצד אדם מישראל אינו חס על חברו ומכניס לו סליחה של חמץ לתוך הגדה של פסח ומכשיל אותו ואת ביתו בעבירה, שאיסוּרהּ איסוּר כרת, רחמנא ליצלן…?"]