אין דור שאין בו ליצנין

„כורך" — שלב בסדר שבו כורכים מצה ומרור ואוכלים יחד, „זכר למקדש כהלל"; הבן שומע „קורח" — המורד במשה שפצתה האדמה את פיה ובלעה אותו ועדתו חיים (במדבר טז). „כופתות" — קניידלך, כדורי מצה. האב אינו מתקן את הטעות — הוא אינו יודע בעצמו — אלא טווה ממנה דרשת מוסר בטוחה בעצמה: אל תתגאה אפילו בליל-הסדר, שהיום אתה אוכל כופתות ומחר, חלילה, בולעת אותך האדמה כקורח.