מלאו חמישים שנה ל"גביר" של העיירה. עשה סעודה גדולה והזמין אורחים הרבה; הוזמן גם המשכיל המפורסם של העיירה. הסעודה היתה כסעודת שלמה בשעתו. וּלקינוּח הביאו לפיתה מהבּילה. כל המסוּבּים מילאו פיהם ממנה והיללו מעשה-ידיה של בעלת-הבית. המשכיל המפורסם לא שעה אל הלפיתה ופניו החמיצו. נעלבה בעלת-הבית ואמרה לו:
במעשה-ידי אתה בועט?
חלילה! – התנצל המשכיל. – אלא כל ימי אנטיסמיט אני ללפיתה.
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
"לפיתה" — לפתן, מטעם שמלפתים בו את הסעודה, כאן קינוח מהביל; "בועט" — מזלזל, דוחה בבוז; "אנטיסמיט" — אנטישמי, מילה לועזית אופנתית בפי המשכילים. כדי לחלץ עצמו מן העלבון שהסב לבעלת-הבית, מגייס המשכיל את המונח הפוליטי הגדול לצלחת: אין לו דבר נגדה — הוא פשוט שונא לפתן שנאה עקרונית, "גזעית". ויש כאן גם קריצה עצמית: המשכילים הואשמו תדיר בהתנכרות לעמם, וזה מודה בחיוך שכל ה"אנטישמיות" שלו מסתכמת בלפתן.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
