שאלו למחודד:
מה טעם אומרים הבריות: “שיכור כשיכּוּרו של לוט”, ואין הם אומרים “כשיכּוּרו של נח”, שקדם ללוט?
השיב המחודד:
יפה אומרים הבריות. נח, שבניו זכרים היו וכבר גדלו כולם, רשאי היה לשתות. לוט, שהיו לו בנות בוגרות בבתוליהן, ושתה – שיכור ממש היה.
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„מחודד" — איש שנון. נח נטע כרם אחרי המבול, שתה והשתכר והתגלה בתוך אהלו; חם בנו ראה את ערוותו וסיפר לאחיו בחוץ, ושם ויפת כיסוהו במלבוש כשפניהם אחורנית, שלא יראו; וכשהקיץ נח מיינו וידע את שנעשה לו, קילל את כנען בן-חם — „עבד עבדים יהיה לאחיו" (בראשית ט, כ–כז). לוט הושקה יין בידי בנותיו, ובשכרותו שכב עמן בלא דעת (בראשית יט, ל–לח). מדוע אפוא דווקא לוט נעשה סמל השכרות שבפתגם? כי נח, שבניו זכרים ובוגרים, יכול היה להרשות לעצמו; אבל מי ששותה כשבנותיו הבתולות הבוגרות בבית — הוא „שיכור ממש", והסיפור המקראי מוכיח בדיוק למה. הרמז לגילוי העריות נשאר לא-נאמר — וזה כל חינה של התשובה.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
