אין דור שאין בו ליצנין

אייזיק-מאיר דיק — סופר יידיש משכיל מווילנה, שחידודיו מצוטטים בספר. איסור נעילת נעליים הוא אחד מחמשת עינויי יום-הכיפורים, אבל השואל מעמיד פנים שהאיסור מובן רק בתשעה-באב (משום אבלות) ותובע טעם ליום-כיפור. דיק „דורש": הכוהנים העולים לדוכן לברכת-כוהנים חולצים את נעליהם ומניחים אותן למטה — ולוּ באו המתפללים נעולים, היו נעלי הכוהנים נגנבות בשעת הברכה. וכך היה מתגלה למעלה, דווקא ביום-הדין, „הסוד" ש„רובא גנבי — ישראל נינהו", „רוב הגנבים יהודים הם" — מימרה אמיתית מן הגמרא (עבודה זרה ע ע"א, על עיר שרוב גנביה יהודים). לכן, כביכול, אסרו חכמים נעליים על הכול: אין נעליים — אין מה לגנוב, והבושה הלאומית נשארת חסויה מעיני הדיין, שממילא יודע הכול. הסאטירה כפולה: על ההיגיון הדרשני, ועל עדה המסתירה את גנביה מאלוהים עצמו.