כמה זמן ישב יהודי במוסקבה שלא ברשות והתפרנס בקושי. אף קפץ עליו רוגזה של המשטרה. ולילה-לילה הוצרך לבקש לו מקום-לינה חדש. וכשבאו לו מים עד נפש, הלך אל הכומר וטבל.
עברו שבועות וירחים. מצד המשטרה מנוחה ושׁלווה, אבל פרנסה אין. לימים פגש אותו יהודי מכּרוֹ ושאל:
מה כוחו וגבורתו של אלהיך החדש?
החזיר לו המומר:
כוחו וגבורתו לגבי מה? אם לגבי זכות-ישיבה – הפלא ופלא, ואם לגבי פרנסה - הבל הבלים…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„זכות-ישיבה" — היתר המגורים שנדרש מיהודי כדי לדור במוסקבה; „באו מים עד נפש" — הגיעו הצרות עד קצה הסבל (לשון תהלים סט, ב). המומר מודד את אלוהיו החדש כספק שירותים, סעיף אחר סעיף: בענייני משטרה — „הפלא ופלא"; בענייני פרנסה — „הבל הבלים" (לשון קהלת). הטבילה סיפקה בדיוק את מה שבשבילו נעשתה, ואף לא פרוטה מעבר לזה.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
