כשגזרה המלכות הרוסית גירוש על יהודי מוסקבה, קיבלו עליהם את הגזירה גם כמה יהודים, שכל ימיהם הוחזקו גויים בעיני הבריות, ואף הם יצאו עם הגולים. אמרו לאחד מהם:
אתה, שכל ימיך פּרוּשׁ היית מן היהודים, מה לך ולצרתם עכשיו?
לך והשתמד.
החזיר הוא:
תיפּח עצמותיו של אבי-אבי, שהוא לא השתמד בשעתו ולא הביאני גוי לעולם. אבל אל יזכּוּ נכדי לכך, שאני אשתמד בגללם ואביא אותם גויים לעולם…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„תיפח עצמותיו" — קללה: יירקבו עצמותיו; „להשתמד" — להמיר את הדת. מדובר במתבולל גמור, שכל ימיו „הוחזק גוי בעיני הבריות" — ובכל זאת יצא בגירוש מוסקבה (1891) עם הגולים. תשובתו פרדוקס מהודק: הוא מקלל את אבי-סבו שלא השתמד בשעתו — שאילו עשה כן, הוא עצמו היה נולד גוי ונחסך ממנו הכול; אבל מאותו טעם בדיוק לא ישתמד הוא עצמו, שלא ייוולדו נכדיו גויים. מי שחי את כל חייו על סף היציאה מן היהדות מגלה, ברגע המבחן, שאינו מוכן להיות החוליה השוברת את השרשרת — אלא רק להתרעם על מי שלא שבר אותה לפניו.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
