אין דור שאין בו ליצנין

„לית דין ולית דיין" — ארמית: אין דין ואין דיין, נוסחת הכפירה המדרשית בהשגחה ובצדק האלוהי. שלושת הראשונים, כשהיין מתיר את הלשון, מודים במניעים ארציים: ממון, ייאוש של „הכול הבל", אישה. הרביעי לבדו טוען למניע נאצל — „הכרה שבלב", אמונה כנה. „צא וספר לגויים": את הסיפור הזה שמוֹר למי שעשוי להאמין לו. בין מומרים לבין עצמם הכול יודעים שאיש אינו ממיר מתוך שכנוע דתי — ולכן דווקא הווידוי ה„אצילי" הוא השקר היחיד שנשמע הערב.