אין דור שאין בו ליצנין

„שמש" — כאן: שרת המשרד; „פת-שחרית" — ארוחת בוקר; „לזוּר" — לסור, להתרחק. הגזבר עובד ביום כיפור — סימן שאינו שומר אותו — אבל לאכול בו אינו מסוגל, אף שהמיר לפני שלושים שנה ואינו „חייב" דבר. הצום שרד את הטבילה לא כאמונה אלא כ„רגילות ישנה": הגוף ממשיך לצום גם כשבעליו כבר גוי. חצי-השמירה הזאת — לעבוד ביום הקדוש ולצום בו — היא דיוקנו המדויק של מי שכבר אינו יהודי ועדיין איננו נוצרי.