אין דור שאין בו ליצנין

„מדכי" — הגייה עממית של מרדכי. תמיהתו ה„תמימה" היא חשבון חד: כיצד „ילדו" כיכרות קטנות כל־כך בית גדול כזה? ובלשון הלידה טמונה העקיצה — הקוטן עצמו הוא הסוד. הכיכרות קטנות מן המידה, ומה שנחסך ממשקל כל אחת נצבר לרווח: עודף פעוט על כל ככר, ומן העודפים הרבים — לקוח אחר לקוח — „נולד" הבית. האופה בנה אותו לא מן הלחם שמכר אלא ממה שגרע ממנו.