אין דור שאין בו ליצנין

ההוא קרתני, שבא לאחיו שבכרך. למחר יצאו שניהם לטייל יחדיו בשווקים וברחובות, וכל שעה שבאה אשה יפה לקראתם רקק הקרתני. גער בו אחיו:

מה נימוס הוא זה?

התנצל הקרתני:

כלום להן אני מתכּוון?

אם-כן, – שאל אחיו, – למה זה אתה?

החזיר הקרתני:

אחי יקירי, כל-אימת שאני רואה אלו שבכאן, מיד אני נזכר את זו שבביתי שם…