אין דור שאין בו ליצנין

״חכם״ — תואר הרב בקהילות הספרדים. הניחומים נשענים על הפסוק ״לא תקום פעמיים צרה״ (נחום א, ט) — הבטחה שהאסון לא יישנה. בהחלפת אות אחת נעשה ״צרה״ ל״שרה״, ופסוק הנחמה הופך למשאלה שהמנוחה הקולנית לא תקום עוד. הרמז שאשת החכם היא־היא ה״צרה״ נאמר בלי להיאמר — כל כולו בהישען על פסוק.