אין דור שאין בו ליצנין

„לפסוק" — לקצוב תשלום קבוע, כדרך שפוסקים מזונות. הבעל מציג את עצמו כמי שהציע עסקה הוגנת — קצבה שבועית תמורת מותה — ואת סירובה של ינטה למות הוא רושם בסעיף „רשעות". שנאת האישה מחופשת לתרעומת על חוסר הגינות מסחרי.