אין דור שאין בו ליצנין

„צלע" היא כינוי לאישה, על-פי בראשית ב, כב — חוה נבראה מצלעו של אדם (הערה ^*). לשדכן הנחפז עונה האיש בפסוק מתהלים לח, יח — „כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד" (הערה ^**) — שפירושו המקורי: אני עומד למעוד, וכאבי אינו מרפה ממני. ובקריאה שלו: ל„צלע" — לאישה חדשה — אני מוכן ומזומן; אלא ש„מכאובי נגדי תמיד" — אשתי הרעה, שמסרבת לקבל גט, עודנה כאן. בחצי פסוק הוא גם מקבל את ההצעה וגם מפריך את השמועה.