עשרה ימים אחרי החתונה אמר חותן לחתנו:
בני, הגיעה שעתך שתצא מביתי ותבקש לך מזונות ממקום אחר.
תהה החתן:
הא כיצד? עשר שנים מזונות פסקת לי.
הסביר לו החותן:
על דעת כך פסקתי לך מזונות עשר שנים, שתהא שהייתך עמי חשובה יום לשנה.
החזיר לו החתן:
אף אני על דעת כך נשאתי בתך, שתהא שהייתי עמה חשובה יום לשנה, והואיל ולא ילדה עדיין, דין הוא שאגרשנה… *
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
״פסק מזונות״ — הסדר ה״קֶסט״: החותן מתחייב לפרנס את הזוג הצעיר בביתו שנים, כדי שהחתן יוכל לשבת וללמוד. חשבון ״יום לשנה״ לקוח מעונש המרגלים (במדבר יד, לד): ארבעים יום של תיור הארץ נגבו בארבעים שנות נדודים במדבר. החותן שולף את החשבון הזה כדי להתנער מהתחייבותו — עשרה ימים כבר ״שווים״ עשר שנות מזונות. אלא שהחתן מחזיר לו באותו מטבע: ההלכה קובעת שמי ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה — יגרשנה; ולפי ״יום לשנה״, עשרת ימי נישואיו הם עשר שנים, ואשתו — בתו של החותן — כבר ״עקרה״ העומדת לגירושין. הרמאי לכוד בתחבולתו שלו.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
