יהודי נכנס אצל גוי שכנו ומצא אותו מיסב בסעודה ולפניו כרכשאות וקדלי־חזיר. התחיל ריחם היפה מגרה את יצרו של היהודי, ולא עמד בניסיון: פרס פרוסה קטנה ונתנה לתוך פיו. בו ברגע הרעים רעם. נתחלחל היהודי, פלט מיד כל מה שבפיו ופנה כלפי מעלה:
אי! בשל פחות מכזית אתה מרעיש עולמות…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„כרכשאות" — נקניקי מעיים ממולאים; „קדלי־חזיר" — עורפי חזיר; שניהם טרפה גמורה. „כזית" הוא שיעור המינימום ההלכתי: מי שאכל מאכל אסור בפחות מנפח של זית עבר אמנם על האיסור, אבל אינו חייב במלוא העונש. היהודי, שנתפס ופיו מלא חזיר בדיוק כשרעם מתגלגל בשמים, אינו שב בתשובה אלא פותח מיד בהתדיינות הלכתית עם ריבונו של עולם: על נגיסה שלמטה מן השיעור אין מקום לרעש כזה. הטענה אינה „לא חטאתי" אלא „העונש אינו מידתי" — הרפלקס הלמדני עובד אפילו מול זעם שמים.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
