ערב־פסח בא יהודי אל הרב לשאול שאלה:
– תרנגול הודו ותרנגולת הודית יש לו, ואינו יודע, מי משניהם לשחוט לכבוד יום־טוב, ישחוט את התרנגול – תצטער התרנגולת ותקרקר. ישחוט את התרנגולת – יצטער התרנגול ויקרקר.
עין הרב בספר והחזיר:
– לך ושחוט את התרנגול. אלא מה, שמא תצטער התרנגולת? תצטער ותקרקר.
תמה השואל:
– רבי, פשיטות זו מנין לך?
השיב לו הרב:
– מקרא אני דורש. מלכי־צבאות ידודון, ידודון*. ידודון, ידודון, שתי פעמים, למה אלא כך אמר קרא: “מלכי־צבאות ידודון? – ידודון”…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„מלכי צבאות ידֹדון ידֹדון" (תהלים סח, יג; הערה *) — פסוק על מלכים וצבאותיהם הנסים בבהלה, שהמילה „ידודון" כפולה בו. הרב „דורש" את הכפילות כשאלה שעונה לעצמה — „ידודון? ידודון!" (ינוסו? שינוסו) — בדיוק בתבנית פסיקתו שלו: תצטער התרנגולת? תצטער ותקרקר. דרשת־סרק שמגייסת פסוק נשגב כדי להצדיק את התשובה המובנת מאליה, ובדרך אגב אומרת לשואל הדקדקן: מה שיקרה — יקרה, וחדל מפלפולים על רגשותיהם של תרנגולי־הודו.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
