אין דור שאין בו ליצנין

שורה של פגעים היו שנותיו האחרונות של זקן אחד, ועל כל צרה שבאה עליו היה הרב מנחמו ואומר לו:

צרות ויסורים ממרקים עוונותיו של אדם, כדי שיזכה לחיי העולם הבא.

עכשיו חלה הזקן והגיע לשערי־מוות. נכנס אצלו הרב ושוב דיבר אליו הרבה דברי־תנחומים וסיפר לו על כל הטוב והיפה, שצפן אלהים ליראיו שם, בעולם הבא. הקשיב והקשיב החולה ונהנה… ופתאום ירד לו חיוך על שפתיו החיוורות. תמה הרב ואמר לו:

על מה אתה מחייך?

החזיר לו החולה הזקן:

רבי, כמה אלגלג עליך שם, אם יתברר חלילה, שאותו “שם” לא היה ולא נברא, אלא משל הוא…