אין דור שאין בו ליצנין

„ברקנים" — קוצים; „תירזה" — עץ הטיליה; „לצורך ידוע" — לשון נקייה לבית-הכיסא. הגוי מחלק לאומות עצים אצילים, ולישראל מקצה את הקוצים שלצד הגדר. היהודי מקבל את החלוקה ברצון והופך אותה: עלי האלון, הליבנה והתירזה יפים כולם לקינוח אחוריים — ורק בברקנים הדוקרניים אי-אפשר להשתמש לכך.