אין דור שאין בו ליצנין

במנהג אשכנז אָבֵל „יורד לפני התיבה" — משמש שליח-ציבור (ש"ץ, החזן המוביל את התפילה) — לעילוי נשמת קרובו, ויש סדר קדימה מקובל בין הטוענים לזכות: בעל „יאהרצייט" (יום השנה לפטירה, ביידיש), אבל בתוך שבעה, בתוך שלושים, בתוך שנים-עשר חודש — ככל שהאבל טרי יותר, זכותו גדולה יותר. החמישי גובר על כולם בטענה שאין למעלה ממנה: הוא המת עצמו — על-פי שיגרת-העם „עני חשוב כמת" (הערה ^*), הנסמכת על מאמר חז"ל (נדרים סד ע"ב) שמנה את העני בין ארבעה ה„חשובים כמת", שחייהם אינם חיים. אם המדד הוא הקרבה למוות — העני מנצח בלי מתחרים, ודווקא ניצחונו הוא התבוסה הגדולה מכולן.