לפני אידיהם הלך ליב’לי הקטן ליער, כרת אשוחים והביאם לעיר לחג-המולד. ידע ליב’לי, שעבירה היא לעשות סחורה בתשמישי-קדושה שלהם, אלא שהעניות העבירה אותו על דעת קונו… והקור קשה, וליב’לי לבוש קרעים, והרי הוא מקיש ברגליו על הקרקע, מטיח ידיו זו בזו ורוטן:
לית טבא דנפיק מנו בישא… מה היה אותו האיש חסר אילו נולד לא אחרי חנוכה, אלא אחרי שבועות?…
הנריך בבל מספר: יהודי המיר וארכה לו התפילה בבית־הכנסייה הקר בליל־המולד. רגן ואמר: "אם כך עולה לנו כשהוא בן־יחיד, מה היה גורלנו, אילו ילדה אמו שניים?" ("Schwänke" ג', סי' 127, עמ' 56).
ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 2036, עמ' 330) · תמלול מפעל בן-יהודה
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„אידיהם" — חגי הגויים, בלשון המשנה; „העניות העבירה אותו על דעת קונו" — העוני דחק בו לחטוא (על־פי מאמר חז"ל); „לית טבא דנפיק מן בישא" — ארמית: אין טוב יוצא מן הרע; „אותו האיש" — כינויו המסורתי המצניע של ישו. ליב'לי הקופא בקור רוטן שאילו נולד ישו אחרי שבועות ולא אחרי חנוכה, היה חג המולד נופל בקיץ — והמסחר באשוחים נעים הרבה יותר. דרויאנוב מציין מקבילה אצל היינריך בֶּבֶּל (מאה 16): מומר שקפא בתפילת ליל־המולד הארוכה רטן — „אם כך עולה לנו כשהוא בן יחיד, מה היה גורלנו אילו ילדה אמו שניים?".
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
