אין דור שאין בו ליצנין

רבי זלמן מפוזנה הושיב כמה יהודים על הקרקע באחוזתו ועשה אותם עובדי-אדמה. לימים בא אליו אורח חשוב ויצא עמו לטייל בשדה. ראה האורח גויים חורשים מצד זה ויהודים חורשים מצד זה ואמר לרבי זלמן:

הללו חורשים והללו חורשים; מה בין אלו לאלו?

החזיר לו רבי זלמן:

הללו חורשים ותולים עיניהם לשמים ומתפללים: “יהי רצון, שתתברך המחרשה ותוציא לחם מן הארץ ותהא פרנסתנו הימנה מעתה ועד עולם”; והללו חורשים ותולים עיניהם לשמים ומתפללים: “יהי רצון, שתתברך המחרשה ותוציא מטמון מן הארץ, ולא תהא פרנסתנו הימנה מעתה ועד עולם”…