אין דור שאין בו ליצנין

בן-זאב הגיע במשנתו היומית אל המשנה החותמת את הש"ס כולו, בסוף מסכת עוקצין: „עתיד הקדוש-ברוך-הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ועשרה עולמות". השמחה מובנת; הבכי בא מן המילון העממי: נרתיקי התפילין קרויים „בתים", ומקום-ישיבה קבוע בבית-הכנסת קרוי בפי העם „עיר" (ביידיש: „אַ שטאָט אין שוּל" — הערה ^*). אם „בית" הוא קופסה זעירה ו„עיר" — כיסא, אפשר לשער מה יהיה גודלם של 310 „עולמות". דרויאנוב מציין שדרך הצמצום הזאת מצויה בגמרא עצמה: על המסורת שרבי ינאי נטע ארבע מאות כרמים תמהו, ותירצו ש„כרם" יכול להיות חמש גפנים בלבד — שתיים כנגד שתיים ואחת יוצאת זנב (רש"י, בבא בתרא יד).