אין דור שאין בו ליצנין

בחבורה של יהודים סיפרו על עניים, ששיחקה להם השעה ונעשו עשירים. סיפרו וסיפרו עד שהגיעו לרוטשילד:

חלפן עני היה מאיר־אנשיל בנערותו, ובזקנותו השכימו מלכים ושרים לפתחו. נענה אחד מן החבורה ואמר: רוטשילד למה לנו? מוטב שאספר לכם מה שראיתי בעיני. בחור עני ובחורה ענייה היו בבית־אבא – משרת ומשרתת. לימים נשתדכו זה לזו. וכשהגיע יום־החתונה נכנס החתן לחופה במעילו של אבא. והכלה – בסודרה של אמא. משל עצמם לא היה להם ולא כלום. עברו עשר שנים, – לא יותר. נזדמנתי לרחוב־היהודים שבווילנה, ומצאתי אותו בחור ואותה בחורה – מחזירים על הפתחים בעשרה…