בן ארבע־עשרה עזב משה בן־מנחם את בית אביו בדסוי וברגליו עלה לברלין. בדרך נתלווה עמו איכר, ושניהם הלכו יחדיו. כבדה על הנער אדרתו, אשר לקח עמו מביתו, נמלך ומישכן אותה לאיכר בשקל אחד. והיה האיכר הולך כל אותה הדרך והמשכון בידו. וכשהגיעו לשערה של ברלין, הוציא הנער שקל מכיסו ואמר לאיכר:
הא שקל והחזירה לי אדרתי…
כך רצתה האגדה העממית, שבן־מנחם יעלה מדסוי עירו לברלין דוקא ברגל. עוד מעט ונשמע אותה שוב מספרת על בן־מנחם דברים, שלא היו מעולם (עי' להלן סי' 2243).
ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 2437, עמ' 112) · נסרק מן הספר המודפס
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
משה בן-מנחם הוא משה מנדלסון, לימים גדול הפילוסופים היהודים של ההשכלה, שאכן הלך בנעוריו ברגל מדסאו לברלין. "אדרת" — מעיל עליון כבד; "מישכן" — נתן כעירבון תמורת הלוואה. ה"עסקה" היא תחבולה: האיכר, הסבור שהוא מחזיק משכון, נושא את המעיל הכבד כל הדרך, ובשער ברלין מקבל בחזרה בדיוק את השקל שנתן. הנער יצא בלא רווח ובלא הפסד — רק מישהו אחר סחב לו את המעיל.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
