אין דור שאין בו ליצנין

פרידריך השני כעס על בן־מנחם, שביקר שיריו ומצא בהם פגם. עמד וכתב לו:

“משה מנדלסון – הדיוט ראשון בפרוסיה”.

נטל בן־מנחם רשות להתייצב לפני פרידריך ואמר לו:

אדוני המלך, כל דיבור ודיבור שלך חביב עלי. חביב עלי גם דיבור זה, שיצא מפי עטך, ויגדל נא חסדך לחתום שמך עליו.

נענה לו המלך וחתם:

“פרידריך השני”.

אמר לו בן־מנחם:

אדוני המלך, יגדל נא חסדך לשוב ולקרוא דבריך. לקח פרידריך את הכתוב וקרא:

“משה מנדלסון – הדיוט ראשון בפרוסיה, פרידריך – השני”…