אין דור שאין בו ליצנין

בן־מנחם גיבן היה ולבו נשבה לאהוב את פרומט גוגנהיים, עלמה מבורכת חן ובת סוחר חשוב בהאמבורג. ויהי היום ופרומט שאלה אותו:

האמנם אמת הדבר, שמלאך מכריז בשמים על זיווגו של אדם?

החזיר לה בן־מנחם:

אני עד לכך. כשהגיעה שעתי לבוא לעולם, הכריז המלאך גם עלי. אמרתי לו: “רוצה אני לראות בת־זוגי”. נענה לי המלאך ואמר: “הנה היא לפניך”. נסתכלתי בה וראיתי: גיבנת ניצבה עמי. רגע אחד נבהלתי, ומיד אמרתי למלאך: “תהיה נפשי כופר נפשה, שאין אשה אלא ליופי, ואני גיבּן אהיה תחתיה”, ושוב נענה לי המלאך ועשה כרצוני: היא זקופה כתמר, ואני נושא עלי מה שנגזר תחילה עליה…

שמעה פרומט, נענתה ואמרה:

כאשר הכריז המלאך כן יקום…

(עיין ס' הנזל, “דיע פאמיליע מענדעלסזאהן”, מהדורה יז, ברלין ולייפציג 1921, חלק ראשון, עמוד 33־31; אוטו צארק, “מאזעס מענדעלסזאהן”, אמשטרדם 1936, עמוד 234־233).