ושוב היה מעשה.
היינה ישב באולם־קריאה וקרא ספר. נזדמן לשם גם זקן אחד, והיה אותו זקן מכעכע ומכעכע, ועל כל כּיעה וכיעה ענה היינה: “הש, הש”. לסוף נעלב הזקן, ניגש אל היינה וסנט בו סניטה של כעס. היתמם היינה, כמבקש להתנצל, ואמר לו:
אדוני, אתה הוא? ואני סבור הייתי, שכלב הוא זה…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„מכעכע" — מנקה את גרונו ומשתעל; „כּיעה" — כעכוע אחד; „סנט בו סניטה" — עקץ אותו, נזף בו. ה„התנצלות" של היינה היא העלבון עצמו: ה„הש, הש" שהשמיע על כל שיעול לא כוון כביכול לאדם אלא לכלב נובח — וכך הזקן שבא לדרוש סליחה יוצא מושווה לכלב, בלשון של נימוס גמור.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
