אין דור שאין בו ליצנין

משלחת איכרים באה מכפר נידח למוסקבה. קיבּלו אותם הפרנסים בסבר פנים יפות והראו להם פלאי עיר-הבירה. הראו להם גם את הראדיו, ואחד מן הפרנסים הסביר:

בצוהר זעיר זה אתם יכולים לדבּר אל כל בעולם כּולו.

אמר איכּר אחד מן המשלחת:

יתנו נא לו לאמר רק מלה אחת, למען ישמע כל העולם כּולו וידע עד היכן הגיעה מוסקבה.

נהנה הפרנס לשמוע בקשה זו ואמר לו:

הרי הצוהר פנוח לפניך. פתח פיך ואמור מלה.

ניגש האיכּר אל הצוהר הפתוח, פתח פיו וצעק בכל כוחו:

הצילו!…