בדיחה מן המפורסמות והעתיקות ביותר.
ווסלסקי ("Nassr-eddin" ב', עמ' 218) מוצא לה סמוכים בספרות
של ראשית המאה התשיעית. במקורות יש לה כמה נוסחאות, והנה
קצתם לדוגמא:
פעם אחת אבדה לו אמתחתו להוודשה נצר־אד־דין. עמד והכריז
ברבים: "לכו ומיצאו את אמתחתי, ואם לאו־אדע את אשר אעשה".
יגעו שכניו ומצאו את האמתחת, וכשהביאוה אליו אמרו לו: "שמא
תגלה לנו, מורנו ורבנו, מה היתה דעתך לעשות אילו לא מצאנוה?"
החזיר להם: "שמעו ואומר לכם. אמתחת ישנה, קרועה ובלויה,
שהייתי מוכרח לטרוח ולתקן את הישנה, אשר עמי בביתי". (Tewfik,
"Nassr-eddin und Buadem", עמ' 24, סי' 40).
היתה שנת־רעבון. נמלך בו־אדם וירד לכפר, הקהיל את האיכרים
והתרה בהם: "אם אתם מאכילים אותי — מוטב, ואם לאו — אני
עושה לכפרכם מה שעשיתי לכפר הסמוך". נבהלו האיכרים והא־
כילוהו עד כדי שביעה. ולאחת ששבע ונח רוגזו אמרו לו: "ילמדנו
רבנו, מה עשית לכפר הסמוך ומה היית עושה לכפרנו שלנו?" —
החזיר להם: "נכנסתי לאותו כפר וביקשתי מאת האיכרים, כי
יאכילוני. לא נענו לי ולא נתנו לי כלום, ומיד יצאתי משם. חייכם,
שכך הייתי עושה גם לכפרכם" (שם עמ' 55, סי' 38).
נצר־אד־דין יצא לטייל והיה רץ אחריו צועני ומבקש בקשיש.
לא נפנה עליו נצר־אד־דין ההודשה, והתחיל הצועני צווח: "אדון, תן לי בקשיש,
ואם לאו — אעשה דבר, שלא עשיתי מימי". זרק לו ההודשה מטבע
ואמר לו: "מה היתה דעתך לעשות?" — החזיר לו הצועני: "אילו לא
נתת לי מטבע זו, חייך שהייתי מוכרח לעבוד, ודבר זה לא עשיתי
מימי"). (Wesselski, "Nassr-eddin" ב', עמ' 134, סי' 450).
מעשה באציל שיצא לדרך במרכבה עשירה, רתומה לשישה סוסים
אבירים, ופגע בצועני רוכב על חמור. הרים הצועני את מלמד־
החמור כנגד פניו של הרכב וקרא: "מהר ופנה לי את הדרך, ואם
לאו — אני חוזר ועושה מיד מה שכבר עשיתי אתמול". היפנה הרכב
את ראשו אל האציל ושאל, מה יש לו לעשות, ואמר לו האציל:
"עשה את רצונו ופנה לו את הדרך". לאחר שעשה הרכב כמצווה עליו,
שאל האציל את הצועני: "הגידה נא, מה היתה דעתך לעשות, אילו
לא פינינו לך את הדרך?" — החזיר לו הצועני: "אתמול כבר אירע
לי כדבר הזה, ומיד פיניתי אני את הדרך. אף עכשיו הייתי מוכרח
לעשות כך". (Krauss, "Zigeuner-Humor", עמ' 169—170. ועיי"ש
עוד: עמ' 143—144 — "דער געשטאהלענע האלפטער"; עמ' 163—
164 — "דער ערשרעקקטע גוטסהערר"; עמ' 186 — "אײנע שרע־
קקליכע דראהונג").
ההוא שנגנב לו סוס ומסר מודעה בעתונים: "אם לא יושב לי סוסי,
אנוס אהיה גם אני לעשות אותו מעשה חמור, שכבר עשה אבי במקרה
דומה לזה". והמודעה הועילה: הגנב נבהל והשיב חרש את ה. זוס.
שמח הנגנב ואמר למכריו: "תיתי לי, שאין אני מוכרח לעשות מה
שעשה הנגנב אבא". אמרו לו מכריו: "ומהו המעשה אשר עשה אביך?" —
החזיר להם הגנב: "פעם אחת לן אבא בפונדק וגנב סוסו ממנו.
לא זז משם עד שמש את האוכף לגבו, ושב לביתו ברגל. חייכם,
שכך הייתי עושה גם אני". (А. П. Чеховъ, "Полное собранiе
сочиненiй", הוצ' מארקס, פט־ב, כרך כ־ב, עמ' 92).
